יום שישי, 24 במאי 2013

תנו לי לרגע להניח שאלוהיי הטכנולוגיה ואלוהיי הרוקנ'רול הם לא בדיוק אותם אנשים- או לפחות שהם לא מונעים ע"י אותם שיקולים. מספיק שנסתכל על האבולוציה הטכנולוגית של "האלבום". מהתקליט, דרך הקלטת והדיסק ועד לקובץ הדיגיטלי של ימיינו. 

לא יהיה מופרך לטעון שהטכנולוגיה נמצאת במירוץ להכחדת החומר- הטלפונים והמחשבים נעשים קטנים יותר, בעוד הספרים, העיתונים, הסרטים והמוסיקה מאבדים אט אט את את אריזתם החומרית לטובת נוכחות כמידע דיגיטלי בלבד. מספיק לנסות להיזכר כמה חנויות תקליטים פעלו בשנות התשעים ומה עלה בגורלן מאז או לחשוב על המבצעים שמציעות היום חנויות הספרים - מכירת החיסול ההיסטרית של החומר. 

יותר פשוט לייצר קובץ דיגיטלי והרוקנ'רול באותה מידה שהוא אמנות גבוהה הוא גם מוצר צריכה כך שהמוות של החומר, של הדיסק במקרה הזה, כמעט בלתי נמנע. זה חבל, בעשר השנים האחרונות, אולי אפילו 15, בהן אנחנו שומעים יותר ויותר מוסיקה במחשב, הלך לאיבוד עוד אספקט- הוא הברית אורכת השנים בין המוסיקה לאמנויות החזותיות- כי הרי את הדיסק, הקלטת והתקליט, בניגוד ל MP3 צריך היה לארוז, גם כדי לשמור עליו וגם כדי שיבלוט בין מוצרים אחרים בחלון הראווה. אי אפשר לדמיין את Abbey Road בלי מעבר החצייה, את The Wall בלי הציור של החומה ואלה רק שתי הדוגמאות הקנוניות ביותר. 

יש לי זיכרון ילדות רחוק על השעות שהייתי מעביר בהאזנה לאלבום חדש ובחינה קפדנית של העטיפה והחוברת עם המילים והעיצוב. בעולם שלפני ויקיפדיה והיוטיוב, אלה היו לפעמים פיסות המידע היחידות שיכולתי ללקט על האמנים. לפעמים היה שם שיעור בהיסטוריה כמו במקרה של הנזיר הטיבטי הבוער על העטיפה של ה Rage against the machine הראשון ולפעמים כל מיני דימויים אניגמטיים אחרי שהתכתבו או לא עם המוסיקה- ומעל להקל העטיפה איפשרה פעולה רב-חושית של "להקשיב למוסיקה" ולא, להקשיב תוך כדי עשיית משהו אחר, כמו לקרוא ynet כיום.  

אז המוסיקה נמצאת עכשיו בצומת מעניינת- כי כמו שהדברים נראים כרגע, הקשר עם האמנות החזותית יכול פשוט לדעוך אט אט, כמו שקורה כבר כמה שנים- מרגע שאריזת הדיסק הפסיקה להיות חיונית- מצד שני, נוצר פתח לשיתופי פעולה חדשים ויצירתיים, כמו זה שעושים Queens of the stone age עם האמן הבריטי Boneface לקראת אלבומם החדש. 


דמות קומיקס מתעוררת במדבר, חבולה וחבושה...
לתדהמתם של הזאבים והנשרים היא לפתע מונעת בריחוף, על ידי איזה כוח פלאי ואנימציה ממוחשבת, מרושלת במופגן - לעבר העיר. כך מתחיל קטע וידאו אניגמטי, בן 3 דקות לשיר I Appear Missing  מהאלבום הבא של Queens of the stone age שהופיע ביוטיוב לפני שבועיים. 

במהלך השבוע שלאחר מכן הופיעו עוד ארבע סרטונים נוספים, מעוצבים באופן דומה, מאוד אפל עם הבלחות של צבעים זרחניים - כל אחד אלים מקודמו, בכולם קטע קצר מתוך שיר מהאלבום החדש. השני מביניהם, לשיר Kalopsia, הכיל בית אחד ופזמון אחד, שלא נשמעים כמו שום דבר ששמעתי מהם קודם- וכעבור דקה וחצי, באמצע הפיזמון הווידאו נקטע-  משאיר את המאזין רעב לעוד. כך שאם במקרה של I Appear Missing היה אפשר עוד לטעות ולחשוב שמדובר בקליפ לסינגל, הווידאו של קאלופסיה לא השאיר מקום לספק, זה לא סינגל אלא טיזר. 

כעבור שבוע יצאו חמשת הקטעים ערוכים ביחד, בסרטון בן 15 דקות. בפתיחה מופיעה הכותרת "Like Clockwork..." זה שם האלבום, בסיום מופיעים קרדיטים לנגנים, למעצב ולאנימטור. החוויה הזאת היא הכי דומה, לחוויה שאני זוכר מהדיסקים של פעם. בנוסף, זה שהשירים מצוינים לא מזיק...


לינק:
http://www.youtube.com/watch?v=f49yRhJ0NjI


רוקנ'רול,

יפתח. 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה